אף על פי שהכרזת זכויות האדם, מגילת זכויות האדם הבינלאומית, והאו”ם מכירים בזכות להתנגד לכיבוש ולמשטרים גזעניים, ההכרה בזכויות האדם, והחובה להתנגד לדיכוי ולהילחם למען החירות אינה תלויה בהחלטותיהם של גופים בינלאומיים. כמו כן, יש להכיר בכך שאת השימוש של הקורבנות בכוח, בין אם הוא אינדיבידואלי או מאורגן, ניתן לראות ולהבין רק בהקשר של אלימות מערכתית קודמת. זכותם של הפלסטינים להתנגד לכיבוש ולשליטה הישראלית היא אפוא בלתי ניתנת לערעור.

אותו היגיון חל לגבי התנגדות לא צבאית, כגון החרם הבינלאומי, מאמצי משיכת השקעות וסנקציות נגד ישראל, קמפיינים להעלאת מודעות, התנגדות לא אלימה ואמצעים אחרים.

יוזמת “מדינה דמוקרטית אחת” מדגישה עוד כי כל המאמצים הנ”ל הם רק אמצעים שיכולים לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם כאשר הם נועדים להשיג מטרה ברורה. מטרה זו יכולה להיות רק כפיית המעבר ממדינה עדתית למדינה דמוקרטית. היוזמה אינה בהסכמה עם הגישות הבאות:

• הגבלת ההתנגדות לפעולות גמול: הבחירה ליזום עימותים אך ורק כתגובה לפשעי ישראל עושה דה-לגיטימציה לזכות להתנגד לישראל כמדינת אפרטהייד, כובשת, קולוניאלית-מתנחלית.
• התמקדות בפשעים ישראליים או בזכויות פלסטינים מחוץ להקשר של פרויקט חברתי-פוליטי חלופי: בדומה להגבלת ההתנגדות לפעולות גמול, התמקדות כזו עלולה להוות נורמליזציה של מהותה של ישראל כמדינת מתנחלים ושל הסכנה שבפוליטיזציית הזהות שהיא עושה, אשר יכולה להוביל רק לפשעים ולשלילת זכויות.
• אימוץ מטרות זהותניות, כגון החלפת “מדינה ליהודים” ב”מדינה לערבים” או “מדינה למוסלמים”: מאמצים פוליטיים כאלה אינם מצליחים להשתחרר מהפוליטיזציה של הזהות, מחזקים את הנרטיב הציוני והלאומני-קולוניאליסטי אשר לפיו מדינות נועדו בלעדית למבנים חברתיים במקום להיות מנגנונים לניהול האינטרסים הממשיים של החברה, ומנציחים את מעגל האלימות בן מאות השנים.

האלטרנטיבה למדינה היהודית יכולה להיות רק מדינה דמוקרטית וחילונית לכל אזרחיה. חזון מדיני זה הוא האנטיתזה לציונות ועליו ללוות, ואף להנחות, את מאבק השחרור.

הירשמו כדי להביע תמיכה בפתרון המדינה הדמוקרטית האחת.

שתף את הנושא הזה באמצעות